كانَ مرادُ بنَ تاجرٍ ثريٍّ في سوقِ الذهب كثُرَ من حولهِ الأصدقاء מוראד היה בן של סוחר עשיר בשוק הזהב שרבו סביבו הידידים נפטר אביו ו(מוראד) התרושש הוא ידע שסעד, הטוב בידידיו, המסחר שלו התרחב והיה אצלו כסף יותר מ(גרגירי) אורז שם את פעמיו אליו, וכשהגיע אל ארמונו בדמותו המרופטת, סיפר למשרתים את סיפורו, הם הודיעו לאדונם וסירב לפגשו חזר מוראד כלעומת שבא שבור לב, ואז לאחר יומיים קרה פלא שלושה אנשים נתנו לו אבן אודם אמרו שהוא חוב שחבו לאביו (הוא) לקח את (אבן) האודם כמו בחלום אבל מי יקנה אותה עכשיו? גברת אצילה הופיעה פתאום קונה תכשיטים קנתה ממנו את (אבן) האודם בסכום שהחזיר אותו לשוק הזהב ושרתה הברכה (במעשיו) נזכר אחר זמן מה את התנכרותו של ידידו ושלח אליו את שורות השיר של א-שאפעי "ראיתי שהאנשים הלכו אל מי שיש לו זהב وَمَن لاَ عِندَهُ ذهبُ فعنهُ الناسُ قد ذهبُوا) ומי שאין לו זהב ממנו האנשים הלכו" קרא אותן סעד והן הכאיבו לו, אז (הוא) ענה בשיר ובאשר לשלושה שפקדו אותך בעבר ולא היתה הסיבה (לכך) אלא מתחבולה ובאשר למי שקנתה את (אבן) האודם – (זו) אימי ואתה, אתה אחי ותכלית תקוותי ולא גירשנו אותך מקמצנות ולא מזלזול אלא שפחדנו עליך ממעמד מבייש)
הערה שם המגיש نزيه الأحدب והקטע הופיע בתוכניתו בערוץ الجزيرة בשם فوق السلطة "מעל השלטון" |